האישום
1. הנאשם קיבל דו"ח ברירת משפט בגין פניית פרסה במקום בו משורטט קו הפרדה רצוף, ביקש להישפט וכפר בעובדות. לטענתו ביום ובשעה האמורים בדו"ח, פנה פניית פרסה מותרת, מקום בו הקו הרצוף נפסק.
ניתוח הראיות
2. בפני העיד שוטר מתנדב בשם רוני ארבל, אשר עמד במקום כמנהגו ביום א' לצרכי אכיפה, ומילא דו"ח (ת/1) בו הוא מתאר כיצד עמד בצומת הרחובות הצבי-ירמיהו (ליד התחנה המרכזית בי-ם), הבחין בנאשם נוסע ברחוב ירמיהו, פונה ימינה לרח' אהליאב וליד בית מס' 2 פונה פניית פרסה אסורה, בשל קו הפרדה רצוף המשורטט על הכביש. הארוע ארע ביום ראשון ה- 6/11/11 שעה 9:57. פניית הפרסה לא בוצעה בנסיעה רציפה אלא תוך כדי תמרון באלכסון (ראה שרטוט בת/1),
"כשהתחלף האור ברמזור המשיך הנ"ל בפנייתו שמאלה לרח' ירמיהו. הנהג לבד ברכב שיער קצר שחור, גיל ממוצע 40-45".
3. הדו"ח נשלח לנאשם ולא ניתן לו לידיו, בשל עומס התנועה במקום, המתנדב רשם בפנקסו הפרטים העיקריים ומילא הדו"ח עוד באותו היום במשטרת התנועה.
הדו"ח נשלח בדואר לנאשם והוא בתגובה הגיע לתחנה ביום 23/11/11 - 17 ימים לאחר האירוע ורשם את הדברים הבאים:
"
באותו יום הגעתי לתחנה המרכזית על מנת לאסוף את ביתי. האזור היה פקוק משד' הרצל וכשראיתי שאין אפשרות להכנס לתחנה המרכזית אז המשכתי ישר ברח' ירמיהו ואז עצרתי בצד וביקשתי מביתי להגיע אליי עקב העומס ואז חזרתי חזרה לצומת עם רח' אהליאב ואז פניתי לרח' אהליאב ועשיתי אכן פרסה אז לא היה שם קו לבן
(ישנו קו לבן שנפסק ואני עשיתי פרסה בדיוק באזור שנפסק) אני רוצה לציין כי השוטר היה כ-50 עד 100 מטר ממני כך שלא ברור לי איך ראה אם עשיתי זאת בקו הלבן או במקוקו. (אני רוצה לציין כי השוטר עקב אחרי מהרגע שחשב שאני רוצה להכנס לתחנה המרכזית)" (ראה ת/2).
4. מתיאורם של הנאשם ושל המתנדב עולה כי הנאשם פנה ימינה לרחוב אהליאב, אולם בעדותו לפני, העיד כי פנה לרח' אהליאב מרח' ירמיהו
שמאלה, משמע בכיוון הנגדי לזה המתואר בהודעתו המוקדמת יותר (השווה ת/2 עם פרוטוקול עמ' 4 ש' 19), משעומת הנאשם עם הסתירה בדבריו טען כי עדותו היום בבית המשפט נכונה ואילו במשטרה טעה (עמ' 6 ש' 1 וש' 27).
מבחינת ביצוע העבירה, אין חשיבות גדולה לשאלה מהיכן פנה הנאשם לרח' אהליאב, אלא לצורך תמיכה במהימנות של מי מהעדים שבפני. גרסתו הראשונה של הנאשם שניתנה כאמור 17 ימים לאחר האירוע תאמה את תיאורו של המתנדב, לא כך גרסתו בבית המשפט - יותר משנה לאחר מכן.
5. חוסר אמון מסוים רחשתי לדברי הנאשם גם בשאלה האם כשנסע ברח' ירמיהו והגיע לצומת עם רח' הצבי נסע בנתיב הימני לצורך פניה ימינה לתחנה המרכזית או בנתיב השמאלי להמשיך ישר, בפני טען כי נסע בנתיב השמאלי שכן עוד בטרם הגיע לצומת שינה דעתו והחליט להמשיך ישר ולא לפנות ימינה, ואילו בהודעתו שנה קודם לכן תיאר כיצד עצר לאחר הצומת, ברח' ירמיהו בצד הדרך כדי להתקשר לבתו ולהודיע לה שתתקדם לעברו. אם נסע בנתיב השמאלי אני מסופקת אם יכול היה, נוכח עומס התנועה המתואר, לעבור לימין הדרך ולעצור. יודגש כי בעדות בפני לא ציין כלל שעצר בצד הדרך כדי להתקשר לבתו והתקבל הרושם כאילו עשה זאת תוך כדי נהיגה וזה לא תואם לגרסתו הראשונית.
6. הנאשם הודה כי אכן עמד באלכסון
"כי לא היה מספיק מקום בכל הנתיב", כפי ששרטט המתנדב, אלא שלטענתו הפרסה בוצעה הרחק בתוך רח' אהליאב, מקום שהקו הלבן הפסיק (תמונה נ/1), בעוד שהמתנדב ציין מיקום מדויק של ביצוע הפרסה - "
סמוך למס' 2".
7. עיון בתמונות הרחוב באינטרנט מגלה כי בית מס' 2 ברח' אהליאב הוא מבנה גדול הממוקם סמוך לצומת מצד ימין לכיוון נסיעת הנאשם, מקום בו אין מחלוקת כי קיים קו הפרדה רצוף, כך שגם אם המתנדב עמד הרחק מהנאשם - 50 מ' כפי שטען הנאשם, די בכך שיכול היה להבחין כי פניית הפרסה מבוצעת ליד בנין זה, כדי שיוכל לקבוע בוודאות כי פניית הפרסה בוצעה במקום שבו משורטט קו רצוף, ולכן הטענה כי המתנדב ממקום עמידתו לא יכול
לראות אם הקו הרצוף הסתיים אם לאו, אינה מהותית כפי שטוען הנאשם, המתנדב עשה לו סימני דרך בצומת אותה הוא מכיר על בוריה ואין בכך כל פסול, נהפוך הוא יש בכך כדי לחזק את עדותו ולמנוע טעות.
8. הנאשם טוען כי בעת שהתחלף הרמזור של רח' אהליאב עם רח' ירמיהו, הבחין במתנדב עומד על מעבר החצייה של התחנה המרכזית (משמע מולו) ומסמן לו, הנאשם סימן לו בידיו
"מין סימן שאלה" והמשיך בפנייתו שמאלה לרח' ירמיהו
"כנגד הכיוון שרציתי לנסוע בו", דהיינו חזר על עקבותיו, לנתיב הנגדי ממנו הגיע ברח' ירמיהו.
נראה כי הנאשם ביקש להימנע מעימות או מקבלת דו"ח ע"י המתנדב ולכן פנה שמאלה במקום להמשיך ישר לתוך התחנה המרכזית שם לטענתו על מעבר החציה עמד המתנדב. בדיעבד, זה לא הועיל לו, שכן המתנדב רשם את פרטיו בפנקסו.
לא כל הפרטים שרשם המתנדב היו מדויקים
9. הנאשם טוען לאי דיוקים שיש בהם כדי להשפיע על מהימנותו של המתנדב ואלו הם: המתנדב העריך את גילו בין 40-45 ואילו הוא בן 60, המתנדב רשם רכב סוזוקי פרטי אדום ואילו הנאשם טען (אם כי לא הציג ראיה לכך) כי רכבו הוא סיאט בורדו. המתנדב השיב לכך כי יתכן שטעה בסוג הרכב שהגיע מולו, כאשר לשני סוגי רכב זה יש סימון דומה לאות S בחזית הרכב וכי אין הבדל בין אדום לבורדו.
10.לולא היה הנאשם מאשר כי ביצע פניית פרסה באופן המתואר על ידי השוטר אם כי מספר מטרים מרוחק יותר ולולא העיד כי נוצר קשר עין בינו לבין המתנדב, והמתנדב אף סימן לו בידו, הייתי עשויה לסבור כי יתכן שהמתנדב טעה בזיהוי הרכב שנהגו ביצע את העבירה, אולם הסיכוי ששני רכבים אדומים, האחד סיאט והשני סוזוקי בצבעי אדום ובורדו, ביצעו באותו רגע פניית פרסה אסורה, שואף לאפס ולכן, אין לי ספק כי המתנדב צפה ברכב הנאשם כשהוא מבצע פרסה.
11.
לעניין הערכת גילו של הנאשם, נכון הדבר כי לו אני הייתי מעריכה את גילו של הנאשם שניצב קרוב מולי דקות ארוכות, הייתי מעריכה בסבירות גבוהה כי עבר את גיל ה-55 שנים, אולם אין בכך כדי לפגום באמינות דיווחו של המתנדב, מה גם שמן הסתם, מבטו בנאשם מבעד לשמשת הרכב ארך שניות ספורות וככלות הכל לצורך מבט חטוף ההבדלים אינם ניכרים, לו היה רושם שמדובר באשה או בבחור צעיר, כי אז הייתי רואה באי דיוק זה עניין מהותי העולה כדי ספק בזיהוי הנהג.
לסיכום